פלאפון תקשורת בע"מ נ' חברוני

החלטה

הענין הנתון להכרעתי בשלב זה, התנגדות הנתבע לתובענה אשר הוגשה כנגדו בסכום קצוב.

התובענה הוגשה על ידי התובעת, ע"ס 22,165 ש"ח, בגין יתרת חוב אשר נצטברה בשל הסכם למתן שרותי טלפון סלולריים אשר נכרת בין הצדדים.

הנתבע הגיש התנגדות לתובענה, העלה מספר טענות טכניות הנוגעות לשאלת המצאת האזהרה והמסמכים הנוספים, בנוסף טען החייב לפגם טכני, שכן לתובענה אשר הוגשה, צורפו אף חשבוניות של חברה, צד ג', "נליק בע"מ", ולפיכך החיוב בנוגע אליו הינו שגוי.

לגופו של ענין, טען הנתבע, כי התקשר עם חברת פלאפון, בהסכם אשר לטענתו, החיוב בעטיו אמור היה לא לעלות על הסך של 526 ש"ח לחודש, שהוא סכום סביר אשר יכול היה לעמוד בו לאור מצבו הכלכלי. לטענת הנתבע, החיוב אשר חויב בו, אמור היה להיות בגדר חיוב זה, ואולם החיוב אשר בוצע בפועל, חרג מסכום זה.

מוסיף החייב וטוען, כי הגיע להסדר עם ב"כ התובעת, ושילם סך 9,500 ש"ח, ואולם בשל אי הבנת המצב המשפטי, נקלע למשבר כלכלי אשר אף הביא למשבר נפשי בעקבות זאת, והכל כאשר לפי תחשיב מטעם החייב, הוא סבור כי שילם עבור חובו ביתר, והוא אף זכאי להחזר.

התובעת השיבה להתנגדות. בכל הנוגע לפגם הטכני הנטען, צורף אישור המסירה מאת לשכת ההוצאה לפועל, המעיד על השתהות ארוכה בהגשת הבקשה, ובכל מקרה, מעת שנמסרה האזהרה, אין טעם או צורך, לדעתה, להטיל דופי בפן הטכני של התובענה.

לטענת, אכן נגבה 9,500 ש"ח מאת הנתבע, ואולם מדובר בסכום אשר מאחר ושולם, כלל לא נכלל בסכום התביעה כעת. התובעת טוענת כי הנתבע לא שילם ביתר, ואף הציגה ריכוז יתרת חוב מטעמה, התואמת את הסכום הכלול בתביעה לסכום קצוב. התובעת, בהגינותה, מודה כי הנתבע שילם סך נוסף, על חשבון החוב, לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, סך של 4,280 ש"ח, אותם יש להפחית מהסכום הנתבע.

בכל הנוגע לפן הפרוצדוראלי-טכני, הנתבע לא הוכיח את הפגם הטכני אליו טען, ואף לא במקצת, ולא מצאתי דופי בהתראה ובאזהרה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ולכאורה, ההתנגדות הוגשה באיחור ודינה היה להידחות ולו מטעם זה בלבד. ייאמר כי ההתנגדות הוגשה באיחור של כתשעה חודשים.

יחד עם זאת, אין אני סבור כי במקרה זה מוצדק לאחוז בדינים הפרוצדוראליים כבקרנות המזבח, ולאור נסיבותיו של המקרה, ונסיבותיו האישיות של הנתבע, אשר העיד על המשבר הנפשי הקשה שעבר, אני רואה בכך טעם מיוחד המצדיק התעלמות מהאיחור הניכר שבהגשת הבקשה.

לאחר בחינת טענות ההגנה של הנתבע, הרי שדין מרביתן להידחות. את בקשת המבקש ליתן לו רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו.

בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר "נבו"] חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי: "...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו"

הנתבע לא הראה כי שילם ביתר, ואף לא סתר את החשבון המרכז אשר הוגש על ידי התובעת. גם הטענה לגבי צירוף חיוב של חברה חיצונית, הוברר במסגרת הדיון אשר נערך בפני ביום 2.2.2012, והוברר כי החשבון המרכז, אינו כולל את אותו חיוב, אשר צירופו נעשה, ככל הנראה, בדרך המקרה, ולא על אותו ענין נסב החיוב.

הטענה היחידה, אשר ראויה להתברר כטענת הגנה, הינה הטענה אשר ככל שתוכח, יכולה לשמש היא כמגן כנגד התובענה, או לכל הפחות, כנגד מרביתה, והיא הטענה כי החיוב אשר בוצע בפועל, לא תאם את החיוב המוסכם בין הצדדים בעת כריתת ההסכם, הסכמה אשר אי קיומה, הביא לביטול ההסכם, ולחיובים הניכרים (אשר מרביתם הינה פרי של חיוב בגין ביטול התוכנית).

לאור כל האמור לעיל, ניתנת בזאת לנתבע רשות להתגונן בפני התובענה, בעילה כמפורט בסעיף 13 לעיל.

התצהיר התומך בהתנגדות ישמש ככתב הגנה. התובענה תעבור לפסים של תובענה בסדר דין מהיר, התובעת תגיש תצהיר מטעמה בתוך 30 ימים מהיום, הנתבע יהא רשאי להגיש כתב הגנה (בצירוף תצהיר) בעילה כנקוב בס' 13 לעיל, 30 ימים לאחר מכן.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ב, 09 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.